פרשת עקב היא פרשת השבוע השלישית בספר דברים, היא מתחילה בפרק ז', פסוק י"ב ומסתיימת בפרק י"א, פסוק כ"ה. בני ישראל עדיין לא נכנסו לארץ המובטחת ומשה ממשיך את דבריו בשילוב דברי תוכחה, איזכור החטאים שביצעו במדבר, דברי עידוד לקראת הכניסה לארץ המובטחת ותיאור מרנין לב על אופיה המיוחד של הארץ.
הפרשה נפתחת בתזכורת כי שמירה על המצוות תביא את הברכה ואת השפע על ישראל. אחרי כן מצווה משה את העם לא לפחד מפני תושבי ארץ כנען כי אלוהים יגרש אותם מפני ישראל. משה חוזר ומזכיר את החובה להחרימם ולהשמיד את פסליהם. משה ממשיך ומזכיר לעם את הטובות שעשה להם אלוהים במדבר.
משה מוסיף שבחים לארץ אליה בני ישראל עתידים להיכנס ושוב מצווה משה על העם לזכור את מעשי אלוהים ולא לשכוח כי רק מידו בא לעם כל הטוב. בהמשך, משה מזכיר לעם כי לא בכוחו ולא בצדקתו של העם הוא הצליח בעבר ויצליח בעתיד, כי להיפך, כי "עם קשה עורף" הוא.
בקריאת הפרשה עולה התחושה כי משה חושש מאוד מהבאות. הוא חוזר ומזכיר את הטוב שעשה אלוהים לישראל, הוא חוזר ומזהיר את העם שלא יסטה מקיום המצוות כלשונן ושלא יילך אחרי אלוהים אחרים. משה לא מסתיר את דעתו על העם. לא בגללכם אלוהים איתכם, אלא בגלל הבטחתו לאבותיכם, "עם קשה עורף" אתם, אומר משה לבני ישראל.
למי שמכיר את עם ישראל, קל להתחבר לחששות הגדולים של משה. רק תן להם קצת חופש, תן להם תחושה שהכל בסדר, ובום(!) הם מתחילים לעשות שטויות. איזה עם, יא-אללה, עם קשה עם זיכרון של דג זהב.
בעבר, כשהדרכתי קבוצות של בני נוער, רגע לפני ששחררתי אותם לזמן חופשי היכנשהו, היו לי חששות גדולים. אני מניח שבדומה למשה, חששתי מתחושת ההיבריס שלהם, חששתי שיעשו שטויות. "תקשיבו טוב", אמרתי להם והסתכלתי לכל אחד ואחת מהם בעיניים, "תעשו רק מה שנכון". "ואיך תדעו מה נכון?", הסברתי להם כל פעם מחדש, "שתי דרכים פשוטות ומדוייקות: דרך אחת היא: אתם יודעים בעצמכם מה נכון ומה לא נכון. פשוט ככה. אתם בעצמכם יודעים. והדרך השניה לדעת מה נכון לעשות, אם במקרה ממש שכחתם או אתם מתלבטים – תדמיינו שאמא שלכם עומדת לידכם ומה היא הייתה אומרת על מה שאתם עומדים לעשות".
אני מתחבר אל אלוהים שלי בשתי דרכים עיקריות: אלוהים שלי הוא המוסר שלי. ואם אני לא שומע את המוסר שלי, אני פונה לערכאה הגבוהה ביותר: אמא שלי. שאם לאלוהים יש לפעמים דילמה מה לעשות או לא לעשות, אני מציע לו להתייעץ איתה.
סופשבוע נעים ושבת שלום,
ניר
תמונה: משה על הר נבו, רוברט דאולינג (1826-1886)
Comments