פרשת נצבים וילך מורכבת משתי פרשיות שונות; נצבים ו-וילך. בשנים בהן ראש השנה חל ביום חמישי או בשבת קוראים אותן יחד. פרשיות נצבים וילך הן הפרשות השמינית והתשיעית בספר דברים. הן מתחילות בפרק כ"ט, פסוק ט' ומסתיימות בפרק ל"א בפסוק ל'.
פרשת ניצבים נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה. הפרשה פותחת את סדרת ארבע הפרשות האחרונות שבתורה - ניצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה - שהן גם ארבע הפרשות הקצרות ביותר בתורה. פרשת וילך היא הקצרה שבפרשות השבוע במספר הפסוקים, ויש בה שלושים פסוקים בלבד.
הפרשה ממשיכה לעסוק בברית אלוהים עם עם ישראל ומודגש כי הברית חלה גם על העם כולו כיחידה אחת וגם על כל פרט ומשפחה בו. ושוב, בפעם המי יודע כמה, מוזכרות הקללות שיבואו על הארץ ועל כל דורות עם ישראל אם יחטאו.
כחלק מרצף הפרשיות החותמות את התורה כולה, מתמקדת פרשת וילך בהעברת הנהגת העם ממשה ליהושע בן נון. משה מודיע לעם שיהושע יחליף אותו ומעודד את העם לקראת האתגרים העומדים לפניהם בכיבוש ארץ ישראל. אחר כך קורא משה ליהושע ומעודד גם אותו בברכת "חזק ואמץ".
אלוהים קורא למשה וליהושע לאוהל מועד, שם הוא מודיע למשה את העתיד לקרות לאחר מותו: העם יחטא ובעקבות כך יבואו עליו צרות. כדי להכין את העם לכך נמסרת להם שירת האזינו. משה מכנס שוב את כל העם וקורא באוזניהם את השירה, שתוכנה יפורט בפרשה הבאה, פרשת האזינו (פרשת בר המצווה שלי).
ואני שואל, בלי שאדע את התשובה: האם צרה וקללה הן התוצאה למעשיו של האדם -או- האם הן סימן מאלוהים שמה שעשה היה לא נכון ועליו לתקן את דרכיו?
ועוד שאלה אחת: האם צרה וקללה יכולות לבוא על אדם בלי קשר למעשיו, אלא פשוט כי הן קרו?
למרות שהשאלות הנ"ל נשמעות פלספניות וטרחניות, הן למעשה מבדילות בין תפישות עולם: האם קיום המעשה הנכון צריך להיעשות מבחינה מוסרית נטו של האדם, או מהחשש מצרה שתיפול על ראשו?
סופשבוע נעים ושבת שלום,
ניר
תמונה: יהושע בן נון, ציור קיר בבית הכנסת בדורה אירופוס, המאה ה-3
Comments