פָּרָשַׁת מַטּוֹת היא פרשת השבוע התשיעית בספר במדבר, היא מתחילה בפרק ל', פסוק ב' ומסתיימת בסוף פרק ל"ב. הפרשה פותחת בחובת הנודר והנשבע לקיים את דבריהם. ואישה? מה עליה? חובה גם על אישה לקיים את נדריה? התשובה היא כן, אבל הגבר אשר היא ברשותו רשאי להפר את נדריה; אם לא נשואה – אביה, אם נשואה – בעלה.
עיקר הפרשה עוסק בסיפור מלחמת ישראל במדין ובבקשת בני שבט ראובן וגד לקבלת נחלה בעבר הירדן המזרחי. את המדיינים השמידו בני ישראל, הרגו כל זכר מתינוקות ועד בכלל, שרפו את עריהם ולקחו שלל רב. משה ציווה להרוג גם את הנשים הנשואות ואת אשר לא ידעו גבר "החיו לכם", כלומר השאירו אותן בחיים ותהיינה לכם שבויות מלחמה. אלעזר הכהן מלמד את הלוחמים כיצד יש להכשיר את כלי הבישול שנלקחו בשלל. שלל המערכה מתחלק בין הלוחמים, העם והמקדש.
בני השבטים ראובן וגד, שברשותם מקנה רב, מבקשים לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי במקום במערבי. משה שחשב כי כוונתם היא שלא יצטרכו להשתתף עם אחיהם בכיבוש ארץ כנען, מטיח בהם דברים קשים (תזכורת: בני ישראל עדיין לא נכנסו לארץ). לאחר שהודיעוהו כי כוונתם היא להשאיר בעבר הירדן המזרחי רק את מקניהם וטפם, להשתתף בכיבוש ארץ כנען ולשוב לעבר הירדן המזרחי רק לאחר שכל שבטי ישראל יקבלו את נחלתם, הסכים משה.
יש הפרש גדול מאוד בין המקובל והנכון בתקופה מסויימת לבין המוסר והחוקים בתקופה אחרת. לא נוכל להעלות, אף במחשבות האפלות ביותר שלנו, השמדת עם מהטף ועד בכלל. למרות זאת, ע"פ הסיפור זו היתה ההנחיה המפורשת והישירה של משה את שריו; "ויקצוף משה על פקודי החיל, שרי האלפים ושרי המאות...ויאמר אליהן משה: החייתם כל נקבה?...ועתה הרגו כל זכר בטף, וכל אשה יודעת-איש למשכב זכר הרגו".
אני לא שופט את משה של אז, כמו שאני משתדל שלא לשפוט את המוסר, החוקים והקוד האתי של אז. אני כן מבקש לשפוט את מוסר, החוקים והקוד האתי שלי היום. אני חי בחברה שכן יודעת לסנן בין מוסר וקוד אתי של לפני 3,500 שנה לבין זה של ימינו, ולא רק בענייני חיי אדם אלא בכל סוגיה המעלה שאלה ערכית. חוק המדינה קובע כי אישה לא זקוקה לאישור אביה או בעלה לעשות או לעשות משהו. אישה וגבר נמדדים, ע"פ החוק בישראל, על פי גילם וברגע שהם בגירים הם אחראים למעשיהם וזכאים לזכויותיהם, בין אם הם גברים או אם הן נשים.
אז איך נדע מה לסנן ואיך להבדיל בין מוסר וערכיות שהשתנו מאוד באלפי השנים האחרונות? איך נדע מה תואם ומה לא? מה תקף היום ומה כבר לא?
ע"פ פילוסופיית ה"תּוֹעַלְתָּנוּת" (באנגלית: Utilitarianism – יוּטִילִיטַרְיָאנִיזְם) המבחן הוא האם הפעולה שלנו "מביאה את הטוב הרב ביותר למספר הגדול ביותר של אנשים". בחינה מסוג זה כרוכה במספר בעיות מוסריות לא פשוטות כלל. מנגד עומדת ה"דאונטולוגיה" (מן המילה היוונית "δέον" - "חובה"), תאוריה אתית הטוענת כי ישנו ערך מוסרי חיובי או שלילי לפעולות כשלעצמן, הנפרד מן הערך המוסרי החיובי או השלילי של תוצאותיהן. השלכה חשובה של גישה זו היא כי אין מטרה המצדיקה את האמצעים.
בין לבין, בין המוסר הנשפט על פי התוצאה בלבד לבין שהמוסר נעוץ בפעולה עצמה, נצבים אנחנו בני האדם ונדרשים להעריך את מעשינו. וכדי לעשות את זה יותר פשוט אומר כאן מה שאמרתי לקבוצות נוער מחו"ל, רגע לפני ששחררתי אותם לזמן חופשי בירושלים או בכל מקום אחר בארץ: "תעשו רק מה שנכון. ואיך אתם יודעים מה נכון? 2 דרכים:
1. אתם יודעים מה נכון.
2. אם עדיין אתם מתלבטים, תדמיינו שאמא שלכם עומדת לידכם ומה היא היתה אומרת על מה שאתם מתכננים לעשות"
תמונה: Janz, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=3087207
Comments