פרשת כי תצא היא פרשת השבוע השישית בספר דברים, היא מתחילה בפרק כ"א, פסוק י' ומסתיימת בפרק כ"ה, פסוק י"ט. בפרשה זו ממשיך משה לדבר עם בני ישראל ולהדריך אותם לפני מותו ולפני כניסתם לארץ ישראל. משה מורה מצוות רבות את עם ישראל, ולמעשה פרשת כי תצא היא הפרשה שבה יש מספר המצוות הרב ביותר מבין כל פרשיות התורה.
על פניו קשה למצוא את החוקיות שלפיה מסודרים הדינים והמצוות ופרשנויות אינסוף נכתבו בעניין הזה. בין נושאי הדינים והמצוות בפרשה ניתן למצוא: דיני מלחמה, דיני משפחה, דיני אונס ומפתה, דיני גירושין, דיני ייבום וחליצה, דיני עבודה וצדק, דיני כלאיים, בין אדם לחברו, ואחרים.
את האמונה אני משאיר לכל אחת ואחד לנסח לעצמה ולעצמו. את החוקים החלים על המרחב הציבורי אני מבקש לשים במסגרת של זמן ומקום. מה שהיה נכון בזמן מסוים לא חייב להתאים לזמן אחר, ומה שלא נכון למרחב גיאוגרפי אחד, יכול להתאים מאוד לתרבות אחרת הנמצאת במקום אחר.
למשל, בפרשה השבוע מופיע הדין לגבי טענת גבר שאשתו החדשה לא בתולה. בודקים (ונניח כרגע לסוג הבדיקה ולאיכותה) ואם האישה נמצאת אשמה, דינה אחד – מוות. ומה הדין אם האיש נמצא דובר שקר? במקרה כזה דין הגבר קצת פחות נוקשה, לומר בלשון המעטה. אם הגבר נמצא דובר שקר הוא מחוייב להשאיר את האישה אצלו והוא לא יכול לסלקה עד סוף חייה, או חייו, מה שיבוא קודם. ובכן, עונש לא פשוט לבעל, אבל מעט פחות נורא מאשר למות בסקילה, כמו שהיה קורה לאישה אם אכן בגדה בבעלה.
עוד דוגמה לדין שקצת קשה לקבל היום? הנה: בן סורר, שהוריו התייאשו ממנו כי הוא לא שומע בקולם; יובא הבן אל שער העיר, שם יעידו הוריו כי בן סורר הוא, ומשם יוצא אל מחוץ לעיר ויומת בסקילה. קצת קשוח, לא? חז"ל בעצמם נבהלו מהעניין האחרון (ודאי שלא מסקילת האישה הבוגדת) וכבר אמרו שבעצם דין הבן הסורר לא בוצע מעולם, ויש להימנע מלבצע אותו.
יש דינים, יש מצוות וישנם עונשים על הפרתם שייתכן שקשה לשפוט בראי הזמן, אבל ללא ספק לא ניתן לקבלם בזמנים אחרים. את טביעת האצבע של הגבר הפריבילג, בעל העוצמה לחוקק חוקים ולאוכפם, ניתן לזהות מקילומטרים. החוקים ממסדים את הפטריארכיה, את שייכות האישה אל בעלה, את שמירת מעמדם של האליטות הגבריות ואת הקלות הבלתי נתפשית, בעינינו היום לפחות, בסקילת אנשים למוות על הפגיעה בקודש הקודשים: הסדר הקיים.
השמרנות, שמירת הסדר הקיים, יש בה כדי לייצר יציבות ובהירות לגבי מה נכון ומה לא נכון. ואילו הם בדיוק הדברים המהווים בשמרנות את הסיכון הגדול. מוסר וצדק הם שיקוף של תרבות, זמן ומקום. הם משתנים. הם מתעצבים כל הזמן. מצווה המופיע בפרשת השבוע ולא תתקבל על הדעת בימינו: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה". כמו שנישואין של בני זוג מאותו המין לא היו מתקבלים אז.
אנחנו אנשים והחוקים שאנחנו יוצרים הם אנושיים והם מוגבלים להבנה שלנו את העולם, כבני ובנות אנוש. יש להקפיד תמיד על מתינות ועל ניסיון להשאיר פתח לשינויים ולעובדה שהדבר היחיד שניתן לומר בוודאות על אנשים הוא שאנחנו טועים.
תמונה: מקושש העצים נסקל בידי ההמון. ציור מאת ג'יימס טיסו, סוף המאה ה-19
Comments