פָּרָשַׁת כִּי תָבוֹא (1.9.23)

פרשת השבוע של ניר - פָּרָשַׁת כִּי תָבוֹא

קודם כל, סחתיין גדול לעורך הפרשות על בדיחה פנימית שלו: שבוע שעבר פרשת כי תצא, השבוע: פרשת כי תבוא. מי אמר שאין הומור במקרא

פרשת כי תבוא היא פרשת השבוע השביעית בספר דברים, היא מתחילה בפרק כ"ו, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ט, פסוק ח'. הפרשה נקראת שתי שבתות לפני ראש השנה, כיוון שמופיעה בה פרשת הברכות והקללות ואין רוצים לסיים את השנה בנימה שלילית.הפרשה מביאה את החלק האחרון של נאום משה לפני מותו. בחלק זה של נאומו, משה מציין מספר ציווים ואיתם ברכות וקללות שיגיעו אם הציווים ימולאו או לא, בהתאמה. מצוות ביכורים ומעשרות, ציווי מעמד הברכה והקללה על הר עיבל והר גריזים, שם ימנו אזהרות מיוחדות על רשימה של חטאים חמורים וייקראו בפני עם ישראל רשימה של הברכות שתבאנה על העם אם יקיימו את הברית וישמרו את המצוות.

כשאני קורא את שבע הפרשות האחרונות בספר דברים, אני מזהה את משה בפאניקה, על סף היסטריה, או שבעצם הייאוש שלו הוא המניע העיקרי לנאומיו הארוכים.משה כבר הבין עם מי יש לו עסק. 40 שנה במדבר הבהירו היטב את חוסר העקביות של עם ישראל בעשיית הדברים הנכונים. כמו כרוניקה ידועה מראש, בכל פעם מחדש הדברים חזרו על עצמם; בני ישראל קיבלו על עצמם בהתרגשות עול מצוות, לא לקח הרבה זמן ועשו בדיוק הפוך ממה שהיה מצופה מהם, נענשו באופנים שונים, לעתים באכזריות יתרה, ושוב התחננו למשה שיתפלל בשבילם כדי לקבל הזדמנות נוספת.התחושה שלי היא שמשה יודע בוודאות שבני ישראל לא יחזיקו ארבע דקות בלי לעשות שטויות. מי יהיה שם בשבילם לאחר מותו? מי יתפלל עבורם שוב ושוב ושוב ושוב? מי יהיה הסנגור שלהם, למרות שלא יאמין למילה אחת שיוצאת להם מהפה? יהושע בן נון יאמין בהם מספיק כדי לסנגר עליהם? ואחר כך מה יהיה? שאלוהים יעזור לנו, חשב לעצמו משה, איך נפלנו דווקא עם העם הזה? ואיך אלוהים לא ראה את זה מגיע, כשכרת איתם ברית והתאכזב מהם בכל פעם מחדש?בכל נאומיו האחרונים משה חוזר שוב ושוב ושוב ושוב על הצורך למלא את המצוות, על העונשים המאוד כבדים שייפלו על ראשם אם לא ימלאו, ועל הברכות המופלגות שתגענה אם כן יעשו את הדברים הנכונים.

עוצמת החזרה על האיומים, המאוד מאוד מפחידים, לצד הברכות המאוד מאוד מבורכות, לא משאירה הרבה קרדיט לאמון שמשה נותן בעם שלו. הוא עושה כל מה שהוא יכול כדי לוודא שהם זוכרים ויודעים, רגע לפני שהוא נשאר מאחור ומשאיר אותם להיכנס אל הארץ המובטחת, ורגע לפני ששוב לא יעמדו בציפיות מהם, ורגע לפני ששוב מישהו יצטרך לבקש מאלוהים עוד קצת סבלנות לעם הזה, ולסלוח להם, פעם נוספת.

שנדע לעשות את הטוב ושנזכור את ההבטחות שלנו לעצמנו וליקרים לנו ושיהיה לנו האומץ והיכולות לעמוד בהן.

סוף שבוע נעים ושבת שלום,

ניר

תמונה: משה על הר נבו, 1907

https://www.facebook.com/nirtopper/posts/pfbid02seCX6WyRgpgFoLX1feaUsAQFfCz8mSUGusKRcyS4ku9PK2Z6N3uiwU3E4FUw9oz8l