כותרת: בהנחייה של פרעה עצמו, יוסף נוהג באביו ובאחיו במדיניות "לפנק לפנק לפנק"
היציאה ממצרים וההליכה במדבר במשך 40 שנה הם הגורם המעצב הדרמטי ביותר בתולדות עם ישראל, עם שיא השיאים; קבלת התורה במעמד הר סיני. שלושת הרגלים; סוכות, פסח ושבועות – מקורם ביציאת מצרים. החודש הראשון הלא הוא ניסן, חודש היציאה ממצרים. עם ישראל הוא תוצאה של יציאת מצרים. החל ממעמד הר סיני ודרך התרבות, החגים, המועדים והמסורות והמצווה הגדולה מכולן לטעמי (שלא מבוצעת מספיק לצערי): "וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם" (דברים, י', י"ט); הכל הכל הוא למעשה תוצאה של יציאת מצרים.
אבל יציאת מצרים היא לא סיפור פרשת השבוע שלנו. פרשת השבוע שלנו עוסקת בהשתקעות של יעקב (הוא ישראל) ומשפחתו במצרים והישארותם שם במשך 400 שנה, עד לאותה יציאת מצרים מעצבת ומכוננת בתולדות עם ישראל. וכדי להבין את יציאת מצרים כדאי לדעת מדוע בכלל הגיעו בני ישראל למצרים ומדוע השתקעו שם במשך כל כך הרבה זמן. וזו הפרשה שלנו השבוע, פרשת ויגש.
פרשת ויגש היא הפרשה האחת-עשרה בספר בראשית, היא מתחילה בפרק מ"ד, פסוק י"ח ומסתיימת בפרק מ"ז, פסוק כ"ז. בפרשה יוסף מתוודע אל אחיו כי הוא אחיהם, האח שהם מכרו כעבד לשיירה עוברת ושיקרו לאביהם יעקב, כי נטרף על ידי חיה רעה. האחים בהלם מוחלט. מהילד המעצבן שהם מכרו לאנשים לא מוכרים, עומד מולם עכשיו האיש האדיר ביותר במצרים מתחת לפרעה. יוסף מנחה את האחים לחזור אל ארץ כנען ולחזור חזרה למצרים עם אביהם, יעקב. יוסף מצייד את האחים במזון רב ובמתנות ושולח אותם לדרכם.
יעקב מקבל את הבשורה כי בנו יוסף חי. הסיפור מתאר כי לאחר שהבין יעקב שהסיפור אכן אמיתי ובנו יוסף אכן חי "וַתְּחִ֕י ר֖וּחַ יַעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶֽם" (בראשית, מ"ה, כ"ז). משפחת יעקב, הלא היא משפחת שיראל, מתחילה את מסעה למצרים. בדרך דרומה, אחת העצירות מתרחשת בבאר שבע, שם יעקב מעלה קורבנות, ושם מתגלה אליו אלוהים בלילה, ומחזק את ידיו בירידה למצרים. יצחק לעומתו, הצטווה להישאר בארץ כנען. אלוהים מבטיח ליעקב כי זרעו יהיה לגוי גדול במצרים ובסופו של דבר יעלו חזרה לארץ ישראל. סה"כ, כך מספר הסיפור, המשפחה שירדה למצרים מנתה 70 'יוצאי ירך יעקב', נשים וגברים, מלבד נשי בני יעקב, יוסף ושני בניו (שהיו כבר במצרים).
יוסף לא יכול היה להתאפק בהמתנה לאביו ולאחיו ויצא במרכבתו לעברם. המפגש היה מרגש: " וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד׃ וַיֹּ֧אמֶר יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־יוֹסֵ֖ף אָמ֣וּתָה הַפָּ֑עַם אַחֲרֵי֙ רְאוֹתִ֣י אֶת־פָּנֶ֔יךָ כִּ֥י עוֹדְךָ֖ חָֽי" (בראשית, מ"ו, כ"ט-ל').
יוסף משכן את אביו ואת אחיו במצרים ובהנחייה של פרעה בעצמו מרעיף עליהם אדמה ומקנה והגנה ונוהג בהם במצוות: "לפנק לפנק לפנק"; " וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֥יךָ וְאַחֶ֖יךָ בָּ֥אוּ אֵלֶֽיךָ׃ (ו) אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ לְפָנֶ֣יךָ הִ֔וא בְּמֵיטַ֣ב הָאָ֔רֶץ הוֹשֵׁ֥ב אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אַחֶ֑יךָ יֵשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן וְאִם־יָדַ֗עְתָּ וְיֶשׁ־בָּם֙ אַנְשֵׁי־חַ֔יִל וְשַׂמְתָּ֛ם שָׂרֵ֥י מִקְנֶ֖ה עַל־אֲשֶׁר־לִֽי" (בראשית, מ"ז, ה'-ו').
יש עוד כל מיני עניינים שם, כמו ברכת יעקב את פרעה והפסקת הרעב במצרים ועוד ועוד, אבל העיקר מבחינתי הוא: בני ישראל השתקעו במצרים, צברו הון והיה להם טוב. אחר כך, כבר בפרשה הבאה, מתואר: " וַיָּ֤מָת יוֹסֵף֙ וְכָל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא׃ וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם" (שמות, א', ו'-ז'). ומיד מגיע המשפט האלמותי: "וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף", ואז מתחיל הבלגן שיסתיים ביציאת מצרים ובעיצוב עם ישראל, טרם כניסתו לארץ המובטחת. זהו, סגרנו מעגל.
תמונה: יוסף מתוודע אל אחיו.
Léon Pierre Urbain Bourgeois, 1863
コメント