כותרת: ואני? מה אני? מחובר יותר לעבר או יותר לעתיד?
פרשת ויחי היא פרשת השבוע השתים-עשרה והאחרונה בספר בראשית, היא מתחילה בפרק מ"ז, פסוק כ"ח ומסתיימת בסוף הספר, בפרק נ', פסוק כ"ו. עיקר הפרשה עוסק בימיו האחרונים של יעקב, בפטירתו וקבורתו במערת המכפלה. בסיום הפרשה מסופר על פטירתו של יוסף. הפרשה מסיימת את קריאת ספר בראשית ואפשר לשמוע את הקריאה "חזק חזק ונתחזק" בחלק מבתי הכנסת עם סיום קריאת הפרשה.
יש עוד מיני עניינים וסיפורים בפרשה, אבל אני רוצה להתעכב על הבדל, שאני מוצא מהותי, בין מי שמסמל את הירידה למצרים; יעקב, לבין מי שמסמל את היציאה ממצרים (400 שנה מאוחר יותר); משה.
יעקב, אשר שלח את בניו למצרים כדי לשבור את הרעב בארץ ומאוחר יותר, לבקשת יוסף, ירד בעצמו למצרים, יעקב הזה ביקש להיקבר בארץ אבותיו. למרות שהמשימה מאוד לא פשוטה ודורשת העברת גופתו ממצרים לארץ כנען, זו היתה בקשתו מיוסף, להיקבר חזרה בקבר אבותיו.
לעומת יעקב יש את משה. משה, שהוביל את בני ישראל ביציאה ממצרים, דרך המסע הארוך במדבר, ועד הכניסה לארץ המובטחת, נשאר למות על הר נבו, מחוץ לארץ שעל אדמתה מעולם לא דרך. על פי חז"ל משה נולד ונפטר ביום ז' באדר. יום זה הוכרז על ידי ממשלת ישראל כיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. אנחנו לא יודעים היכן משה נקבר. אנחנו כן-יודעים היכן משה לא-נקבר; הוא לא נקבר בארץ המובטחת.
לאחר 17 שנה שיעקב ומשפחתו במצרים, יעקב מרגיש שבאה שעתו והוא מתחיל בארגונים של לאחר מותו הקרב. בין הבקשות של יעקב מיוסף: אל נא תקבור במצרים, אלא בארץ אבותיי, בקבר אבותיי, כלומר במערת המכפלה; "וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵ֘ל [יעקב] לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙...וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם׃ וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ" (בראשית, מ"ז, כ"ט-ל').
סיפור מותו וקבורתו של משה שונה בתכלית; "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר; וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים ל"ד, 6). לא רק שאנחנו לא יודעים היכן קבור משה, הסיפור אפילו לא מסביר מי בכלל קבר את משה. ישנן מספר דעות על כך במסורת חז״ל; אלוהים קבר אותו, משה קבר את עצמו, מלאכים קברו אותו.
מה ההבדל בין יעקב, אשר לא הסתפק רק בהבטחה של יוסף, אלא השביע אותו שימלא את בקשתו להיקבר בארץ אבותיו, לבין משה שמת על הר נבו ומקום קבורתו לא נודע?
יעקב היה איש של משפחה. משה היה איש של עם.
מצאצאיו של יעקב, במשך מספר מאות שנים, נולד והתפתח עם ישראל.
משה הנהיג את עם ישראל.
יעקב היה שייך לאדמת הארץ, היה מחובר אל העבר.
משה היה שייך לעם, היה מחובר אל העתיד.
בהקבלה למשה, בן גוריון היה איש של עם, ראה את העתיד.
בהקבלה ליעקב, מנהיגים שרואים בציונות את 'אתחלתא דגאולה', מושג מהתלמוד הבבלי המתאר את התקופה המבשרת את ביאת המשיח, הנמצא בליבת משנתה של הציונות הדתית, שייכים לאדמת הארץ, רואים את העבר.
נראה, שכמו כל דבר אחר בחיים, האיזון הוא המפתח.
שנדע לאזן בין השייכות לעבר לבין חזון העתיד,
סופשבוע נעים ושבת שלום,
ניר
תמונה: יעקב מברך את מנשה ואפרים לפני מותו, רמברנט, 1656
Comments