"הנוסטלגיה היא בהגדרתה חיובית ונעימה. לאור אתגרי החיים אנחנו נוטים לשכוח את אתגרי העבר ולראות בהווה את הקושי הגדול. אנחנו נוטים לדמיין עבר טוב יותר מההווה ועתיד טוב יותר מהעבר" (נון יוסף).
פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ, פרשת השבוע השלישית בספר במדבר, מתחילה בפרק ח', פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ב, פסוק ט"ז.
בהעלתך היא פרשה מדהימה. יש בה סיפורים ויש בה מורכבויות ויש בה תסריט מצוין לטלנובלה שהכוכב הראשי הוא עם ישראל שיוצא בפרשה, איך נאמר בעדינות, לא הכי לא-כפוי טובה בעולם.
הסיפור מתרחש שנה אחת ליציאת בני ישראל ממצרים, הפרשה מתחילה בחתימת הסיפור על הקמת המשכן והקדשתו. בהמשך מובאות ההוראות בנוגע למסעי בני ישראל במדבר. הענן שיכסה את המשכן אחרי הקמתו ישמש סימן לנסיעה ולחניה; "בהעלות הענן מעל המשכן יסעו ובשכנו עליו יחנו".
בהמשך מגיעות התלונות: האספסוף (תיכף אגיד מילה על האספסוף) "התאווה תאווה" ובני ישראל מצטרפים אליו בבכי; געגועים לאוכל שניתן להם חינם במצרים (שכחו שהיו עבדים, שום דבר שם לא היה בחינם): "מי יאכילנו בשר? זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר (כנראה גם סוג של ירק) ואת הבצלים ואת השומים".
"האספסוף" המופיע רק כאן במקרא מתכוון כנראה לאספת עם בלתי מסודרת, כנראה הזרים שנספחו לישראל בצאתם ממצרים, הנקראים "ערב רב".
משה עושה מה שכל אדם אנושי היה עושה; שאל את אלוהים למה מגיע לו העונש הזה, העם הזה? "האנכי הריתי את כל העם הזה?" שואל משה את אלוהים, אני לא יכול להנהיג אותם לבד, זה גדול עלי, אומר משה: "לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה, כי כבד ממני". אלוהים מורה למשה לאסוף 70 איש; "זקני ישראל", שיסייעו לו בהנהגת העם.
אפילו מרים ואהרן מרכלים על משה ומתלוננים מדוע רק משה מתנבא ומנהיג. אלוהים מתריע כי אל להם להשוות עצמם למשה ומעניש את מרים: "והנה מרים מצורעת כשלג". משה מבקש את רחמיו של אלוהים על מרים.
"הנוסטלגיה היא בהגדרתה חיובית ונעימה. לאור אתגרי החיים אנחנו נוטים לשכוח את אתגרי העבר ולראות בהווה את הקושי הגדול. אנחנו נוטים לדמיין עבר טוב יותר מההווה ועתיד טוב יותר מהעבר" (נון יוסף). בהרבה מאוד מן המקרים, בייחוד ב-70 השנים האחרונות, ההווה דווקא טוב בהרבה מהעבר. ולגבי העתיד - לא רק הדימיון והרצון לעשות טוב יותר הוא שצריך להניע אותנו, אלא גם הרצון לשמור גם בעתיד על הטוב שיש לנו, על ההישגים שהישגנו, על הדרך שעשינו עם עצמנו, על ההתפתחות האישית וההתפתחות החברתית.
כשקשה ומתאגר ולא נח, נזכיר לעצמנו שהדרך לתקן היא לא געגועים למה שנראה כאילו היה בעבר אלא הישענות עליו, על העבר, על הדרך שעשינו עם עצמנו ועל הכוחות האדירים שהענקנו לעצמנו עם כל חוויה וכל אתגר שעברנו בדרך.
סופשבוע נעים ושבת שלום,
ניר
Comments