פרשת ראה היא פרשת השבוע הרביעית בספר דברים, היא מתחילה בפרק י"א, פסוק כ"ו ומסתיימת בפרק ט"ז, פסוק י"ז. בפרשה זו משה בעיצומו של הנאום השני והארוך בספר דברים. בתחילת הפרשה משה אומר לעם שלפניהם שתי דרכים האחת קיום מצוות וברכה והאחרת קללה עם עזיבת המצוות. משה מצווה את העם שכאשר יכנסו לארץ יקיימו את מעמד הר גריזים והר עיבל ומצוות נוספות שיקיימו בארץ ישראל.
הפרשה עוסקת בפירוט המצוות שיחייבו את עם ישראל אחרי הכניסה לארץ. אחרי פתיחה קצרה על האפשרות שניתנה לעם ישראל לבחור בין ברכה (קיום המצוות) וקללה (אי קיומן), מתחילה סקירת המצוות, סקירה שתימשך גם בפרשות הבאות. בין המצוות: ציווי לערוך את מעמד הר גריזים והר עיבל, השמדת העבודה הזרה מארץ ישראל, ריכוז עבודת האלוהים במקום אחד שייבחר בעתיד, והעלאת הקרבנות והמעשרות לשם, היתר אכילת "בשר תאווה" - בשר שנאכל לשם הנאה ולא למטרות דתיות - בכל מקום (איזה באסה שהיהדות לא מצווה להיות טבעוני!) ואיסור על אכילת הדם, ועוד מצוות לצד איסורים.
אותי מאוד מעניינות האזהרות מפני נביא שקר, מסית ומדיח: "כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם; וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת, אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר: נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתָּם--וְנָעָבְדֵם. לֹא תִשְׁמַע, אֶל-דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא, אוֹ אֶל-חוֹלֵם הַחֲלוֹם, הַהוּא: כִּי מְנַסֶּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֶתְכֶם, לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם." (דברים י"ג, ב-ד).
יש לי תחושה שיש משהו נכון בראייה כי הכל אחד. ייתכן כי זוהי שטיפת מח מונותאיסטית שגדלתי לתוכה, ייתכן כי יש משהו נכון בתחושה הזו שיושב אצלי נח בנשמה. בכל מקרה, אני בתחושה ששני סוגי הנביאים קיימים אצל האדם בנשמה. אנחנו מזהים, אם התמזל מזלנו וזכינו ברגע של תעצומות נפש, שהלכנו אחרי נביא שקר ועשינו שקר בליבנו, למשל אחרי שהבטחנו לעצמנו להתאמן כל יום ותכלס זה לא ממש קרה. או כשיכולתי למצוא זמן להתנדב ואני מאוד רוצה, כבר שנים, אבל זה עוד לא יצא לפועל. לפעמים אני גם אומר משהו למישהו, ואחר כך כל כך מתחרט.
ויש גם רגעים, שהם תעצומות הנפש עצמן, שאני יודע שעשיתי נכון.
סופשבוע נעים ושבת שלום,
ניר
בתמונה: מוץ', שכשאני מסתכל אליו בעיניים (כמו אל כל כלב אחר) אני יודע מיד אחרי איזה נביא הלכתי. וכשצריך לתקן אז צריך לתקן, וכשאני בדרך טובה לפעמים אני חוטף לק לאף.
コメント