הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם בדרום, עמק החולה במזרח והר הלבנון בצפון.
הגליל העליון הוא יחידת המשנה הצפונית של הגליל, הוא מופרד מהגליל התחתון על ידי בקעת בית הכרם, ההרים בו גבוהים יותר, והעמקים צרים ועמוקים. הפסגה הגבוהה ביותר בגליל העליון היא הר מירון, המתנשא לגובה של 1,208 מ' מעל פני הים. הגליל העליון משתרע על פני כ-800 קמ"ר. חלוקת הגליל לשני חבלים נזכרת במאה ה-1 לספירה על ידי יוסף בן מתתיהו: "שתיים הן ארצות הגליל: האחת מכונה בשם הגליל העליון והשנית בשם הגליל התחתון".
את הגליל העליון נהוג לחלק לשלוש יחידות גאוגרפיות - הגליל העליון המערבי - המתנשא לגובה של כ-800 מטר מעל פני הים, ונופו רמתי מחורץ בנחלים עמוקים וצרים, ובו נכללים למשל נחל בצת, נחל כזיב ונחל געתון. ממזרח לו - מרום הגליל - החלק המרכזי והגבוה ביותר של הגליל העליון הישראלי - גוש פקיעין וגוש מירון הכוללים את הפסגות הר מירון (1,204 מ'), הר אדיר (1,008 מ'), הר חירם (996 מ') מצפה הימים (734 מ') ופסגות נוספות. הגליל העליון המזרחי כולל את הרי נפתלי (ובהם רכס רמים ורמות נפתלי), והרי צפת ופסגותיהם המתנשאות עד לגובה של כ-834–937 מ' מעל פני הים.
