כותרת: הנפת ידיים היא לא בהכרח סימן לכניעה, לעתים זו העוצמה בהתגלמותה
פרשת בשלח היא פרשת השבוע הרביעית בספר שמות, היא מתחילה בפרק י"ג, פסוק י"ז ומסתיימת בפרק י"ז, פסוק ט"ז. בפרשה מסופר על התחלת נדודי עם ישראל במדבר הכוללים גם את קריעת ים סוף ושירת הים. מכיוון שקוראים בה את שירת הים, היא מכונה גם "שבת שירה".
סיכום קצר של הפרשה:
בני ישראל יוצאים ממצרים
ים סוף נחצה לשניים
בני ישראל מתלוננים שאין אוכל ואין מים
אלוהים מוריד להם מן מהשמיים
ובני ישראל מתלוננים כפליים.
בפרשה מתוארת גם מלחמתם של ישראל בעמלק. כשהרים משה את ידיו למעלה - ישראל ניצחו, כשהוריד את ידיו - ספגו והפסידו. אבל למשה לא היה קל להחזיק את ידיו למעלה, ולכן אהרון וחור החזיקו את ידיו באוויר, כדי שישראל ימשיכו לנצח: "וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ" (שמות, י"ז, י"ב).
האירוע, הדיי מוזר הזה לטעמי, מונצח בחלק המרכזי והעליון של "מנורת הכנסת", יצירתו של הפסל בֶּנוֹ אֶלְקָן, אמן יהודי-בריטי.
אפשר לשאול מי יניף ידיו היום כדי שישראל תנצח, אפשר גם לשאול מי יחזיק את אותן הידיים באוויר?
אבל כהרגלי אני משתדל (לא תמיד בהצלחה) לתת עצות רק לעצמי ואני שואל את עצמי 2 שאלות:
1. אילו ידיים צריכות להיות מונפות כדי לסייע לי להצליח במעשיי?
2. עבור מי או מה או באילו נסיבות אני יכול להניף את ידיי כדי לסייע להצלחה של מישהו אחר?
אני מוצא שהידיים המונפות של משה מאפיינות שני מישורים מקבילים וחשובים:
1. משה מרים את ידיו ונותן למי שצריך לפעול שיפעל בעצמאות ובחוכמה. משה לא מתערב במעשה עצמו ומשאיר את שיקול הדעת למי שמנהל את המערכה בפועל.
2. משה מרים את ידיו ומודיע – אני כאן, בנוכחות ובמודעות מלאה, לא עושה שום דבר אחר חוץ מאשר להיות כאן, פה ועכשיו עבורך ועבור הצלחתך.
אני מקוה שתמיד תהיה לי היכולת להבחין מתי אני זקוק לסיוע במעשה ומתי רק בידיעה שיש מי שאיתי.
אני מקוה שתמיד תהיה לי היכולת להבחין מתי סיועי נדרש למעשה ומתי רק בידיעה שאני שם עבור היקרים לי.
סופשבוע נעים ושבת שלום,
ניר
Comments