כמה מעציב הפספוס ההיסטורי של עורכיי התורה שיכלו לקבוע רף מוסרי עליון שאסור לפגוע בחיות

"פרשת השבוע של ניר" - פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא

כמה מעציב הפספוס ההיסטורי של עורכיי התורה שיכלו לקבוע רף מוסרי עליון שאסור לפגוע בבעלי חיים. בכלל. אף פעם. אבל לא היה להם השכל או האומץ, או שניהם.

פרשת ויקרא היא פרשת השבוע הראשונה בספר ויקרא, היא מתחילה בפרק א', פסוק א', ומסתיימת בפרק ה', פסוק כ"ו. הפרשה עוסקת בדיני הקורבנות שמקריבים במשכן ובבית המקדש ובדינים כלליים לכל עבודת הקורבנות. בזה אחר זה מפורטים:

דיני העולה: קורבן שנשרף כולו על המזבח, ואינו נאכל, קורבן עולה מן הבקר, קורבן עולה מן הצאן, קורבן עולה מן העוף, וקורבן הבא מן הצומח (בדרך כלל זהו קורבנו של העני); מנחת סולת, מנחת מאפה תנור, מנחת מחבת, מנחת מרחשת (סולת בלולה בשמן מטוגנת בסיר, בשמן עמוק). מכל המנחות האלו הנאפות, קומץ הכוהן מהן לאחר שפותת אותם לפתיתים ומקריב את הנקמץ על המזבח. יתר המנחה נאכלת לכוהנים.

כמה עצוב הפספוס ההיסטורי של עורכיי התורה שיכלו להגדיר פגיעה כלשהי בבעלי חיים כחטא ולהפוך את העם היהודי לעם טבעוני ע"פ ציווי אלוהי. איזה פספוס! על אחת כמה וכמה אם הפגיעה בבעלי חיים היא עבור הפיכתם לקורבן שאמור לכפר על חטאיי שלי. כי זה לא רק חטא, אלא גם מטופש לחלוטין.

סופשבוע נעים ושבת שלום,

ניר

תמונה: אחים