"פרשת השבוע של ניר" - פרשת וַיִּגַּשׁ
פרשת ויגש היא הפרשה האחת-עשרה בספר בראשית, היא מתחילה בפרק מ"ד, פסוק י"ח; " וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֮ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה" ומסתיימת בפרק מ"ז, פסוק כ"ז.
בפרשה מתואר איחודם המרגש של יוסף ואחיו, אך כבר כעבור מספר שנים הקרע בתוך העם יתחדש. הנביא יחזקאל מנבא על איחוי הקרע באחרית הימים באמצעות משל על איחוד שני עצים, עץ יוסף ועץ יהודה. רננה שמחי ממכללת הרצוג מחברת בין משל זה של יחזקאל לבין פעולת ההרכבה שנעשית בעצים**.
רננה שמחי מסבירה: "פעולת ההרכבה החקלאית היא פעולה בה מרכיבים ענף – המכונה "רוכב", על "כנה", שהיא הבסיס של עץ אחר מאותה המשפחה. ה"כנה" היא בעלת מערכת שורשים חזקה ועמידה, ואילו ה"רוכב" מניב פירות משובחים, אך עדין ופגיע יותר. הרוכב המורכב על הכנה מתאחה עימה, והופך להיות כאחד הענפים של הגזע. מטרת ההרכבה היא להנות גם מיתרונות ה"כנה" וגם מיתרונות ה"רוכב"."
הנמשל לחזון יחזקאל, כמו גם למעשה ההרכבה החקלאית עצמה, יכול לקבל ביטוי בכל הרמות; ברמה הכלל אנושית, ברמה הלאומית, ברמת החברה בישראל ועד הרמה האישית: שאכיר ואתוודע אל היתרונות שיש בי, לצד ההכרה ביתרונות של מי שסביבי, ושאדע לחבר וליצור טוב מתוך האיחוי, כמו שהרוכב מתאחה עם הכנה ביצירתם המשותפת החדשה שנובעת מהשימוש ביתרונות של שניהם.
תמונה: סוגים שונים של הרכבות. מקור תמונות: ויקיפדיה, ערך הרכבה (בוטניקה)
