פרשת תרומה היא פרשת השבוע השביעית בספר שמות, היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ז, פסוק י"ט. הפרשה עוסקת בהנחיות המאוד מאוד מפורטות שניתנו למשה לבניית המשכן, וכיצד למממן את הבנייה; בשלב בראשון, לפני הכניסה לארץ ולהתיישבות הקבע, יהיה משכן ארעי עשוי בעיקרו מקרשים ויריעות מעורות בעלי חיים. כך יוכלו בני ישראל לפרק את המשכן ולהקימו מחדש בכל מסעותיהם במדבר.
אלוהים מורה למשה לאסוף מבני ישראל תרומות לבניין המשכן. וכך, מפורט לגבי כל כלי וכלי שיש לבנות ולהתקין במשכן מאילו חומרים יש לבנות אותו ובאילו מידות. זהב, כסף ונחושת, עורות וצבעים שונים, אבנים טובות, בשמים ושמן לבניית המשכן וכליו השונים: ארון הברית, הכפורת, הכרובים, שולחן לחם הפנים, המנורה, יריעות המשכן, קרשי המשכן, האדנים, הפרוכת, מזבח הנחושת וקלעי חצר המשכן.
אבל למה בכלל צריך משכן לאלוהים? האם אלוהים לא נמצא בכל מקום? האם לא הכל אחד? מה הקשר שבין מקום פיזי לרוחניות? הסוגייה העסיקה ועדיין מעסיקה פרשנים רבים. הפרשנות שלי מתחברת מאוד לפרשנות של רש"י את הסוגייה; למה בכלל צריך משכן? כי למרות האיסורים כדוגמת ”לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" (שמות, כ', ג') ולמרות הרצון לביטול הפגאניות ולקידוש המונותאיזם, בני האדם יכולים להתחבר רק לחומר. ולמרות האיסורים, בני האדם תמיד ייצרו לעצמם חפצים פיזיים, אותם הם יקדשו. ואם זו הנחת העבודה, אז בואו לפחות נמזער נזקים.
רש"י והרמב"ן נחלקו בנוגע לסדרי הפרשיות. הרמב"ן טוען שהסדר הוא הסדר המוכר לנו; הציווי לבניית המשכן קודם לסיפור חטא העגל. לעומתו, רש"י טוען שהסדר הוא איננו הסדר המוכר לנו, אלא שציווי המשכן בא רק לאחר חטא העגל. למעשה רש"י מתאר את המשכן כמצב של 'דיעבד', אין הוא הרצוי אלא המצוי. מבחינה אידיאלית נכון שלא יהיה משכן, כי המשכן בא כתוצאה מחטא העגל. חטא העגל המחיש עד כמה בני ישראל צריכים משהו חומרי, כי עבודת האלוהים בלי פיזיות רחוקה מיכולתם.
סופשבוע נעים ושבת שלום,
ניר
תמונה: המשכן. איור מתוך תנ"ך הולמן, 1890.
Comments