טיפות מים מאוזנות בים של רצונות מבולבלים
פרשת קורח (קֹרַח) היא הפרשה החמישית בספר במדבר, היא מתחילה בפרק ט"ז ומסתיימת בסוף פרק י"ח. הפרשה עומדת בין פרשת שלח לך, המתארת אירועים מהשנה השנייה ליציאת מצרים, לבין פרשת חקת, המתארת ברובה אירועים משנת הארבעים. שנת התרחשות האירועים בפרשה זו אינה מצוינת בפסוקים.
עיקר סיפור הפרשה סב סביב קורח בן יצהר בן קהת בן לוי אשר יחד עם דתן ואבירם בני שבט ראובן אוספים מאתיים וחמישים מנהיגים מבני ישראל כדי לקרוא תיגר על מנהיגותם של משה ואהרן. קורח והאנשים שאיתו האשימו את משה ואהרון בהתנהגות מתנשאת וטענו שכל העם קדוש ואינו זקוק למנהיגים: ”רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם אלוהים וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל אלוהים”.
המרד של קורח (שהיה לוי בעצמו) נבע כנראה מהקנאה באהרון כי רק לאהרון ולבניו, ולא לכל הלויים, נתנה הכהונה, אך פרשנים שונים מתארים סיבות נוספות, מהותיות יותר למרד בהנהגה, כמו למשל שקרח טען כלפי משה כי בדה מליבו חלק מהמצוות, ובהקשר זה מחלוקת שנוצרה על מצוות ציצית שהיא המצווה המוזכרת לפני פרשת קרח.
משה נענה לאתגר וקרא את קורח וחסידיו למבחן, שבו כל קבוצה תקריב קטורת לאלוהים ותראה של מי תתקבל. בסופו של דבר אלוהים צידד במשה ובאהרון, וגרם לאדמה להיפתח ולבלוע את קורח וחסידיו. הפרשה כוללת גם סיפור נפרד על מטות ראשי השבטים, שהוצבו במשכן והניחו באורח פלא ניצנים ושקדים, המאשרים את הנהגת אהרן וצאצאיו ככוהנים החוקיים.
מחלוקתו של קרח במשה הפכה ביהדות לסמל של מחלוקת שלא לשם שמים אלא לצרכים אנוכיים. במסכת אבות כתוב: ”כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ” (פרק אלוהים משנה יז).
קל להתחבר למילים שבמסכת אבות; הכוונה צריכה להיות מושתתת על אמת, על כנות ומעל לכל צריך שתבוא לטובת הציבור ולא לטובה אישית.
העונשים הקשים, שקיבלו המבקשים למרוד במנהיגותם של משה ואהרון, חוסכים מהקוראים את החידה לגבי כוונתם האמיתית של המורדים. הסיפור מסביר לנו ע"י העונשים: הכוונות שלהם לא היו כנות ולא היו לטובת הכלל.
האם אני באמת יכול לדעת מה מניע אותי, מה מייצר אצלי את הרצון לפעול? אני יכול להגיד שיש לי רגעים כאלה, יש לי נקודות שאני מזהה שהמניע שלי לפעולה כלל לא קשור לעניין. אני מוצא את עצמי פעול לעתים מתוך קנאה, כעס, התרגשות, שמחה, אופוריה או מתוך הרצון להרגיש חיוני, חשוב, טוב, אמיץ.
בחלקים אחרים של הזמן תת-המודע שלי מייצר עבורי רצון ומגייס את המודעות ליצור סביב הרצון הצדקה.
אני משתדל להבחין יותר ולהעביר כמה שיותר מהקבוצה השניה אל הראשונה, להבין באמת למה אני עושה מה שאני עושה או למה אני רוצה מה שאני רוצה.
ועם כל ההשתדלות שלי וכל הרצון להיות מודע, לעתים זה מרגיש כמו טיפות מים מאוזנות בים של רצונות מבולבלים.
תמונה: קרח ועדתו נבלעים באדמה, תחריט של גוסטב דורה - Gustave Doré, 1865
