פרשת כי תשא היא פרשת השבוע התשיעית בספר שמות, היא מתחילה בפרק ל', פסוק י"א ומסתיימת בפרק ל"ד, פסוק ל"ה. תחילת הפרשה עוסקת במצוות מחצית השקל, ובהוראות נוספות הקשורות למשכן, אך רוב הפרשה עוסקת בסיפור חטא העגל, הלא הוא "עגל הזהב".
משה מקבל את לוחות הברית ומתחיל לרדת מהר סיני. העם הממתין למטה מתייאש מלהמתין ופונה אל אהרן בדרישה: "קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ" (שמות, ל"ב). אהרן אוסף זהב מבני ישראל ומכין פסל של עגל: "עגל הזהב". בני ישראל מבסוטים, אומרים: " אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", וקובעים למחרת יום חג.
אלוהים מורה למשה: ”לֶךְ-רֵד – כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ”. משה מתחנן שאלוהים לא ישמיד את העם, אלוהים מסכים. משה יורד מן ההר, רואה את עגל הזהב ומיד שובר את לוחות הברית. משה הורס את העגל ושולח את בני שבט לוי להרוג את העובדים לו. משה חוזר אל אלוהים ומבקש, שוב, שלא ישמיד את העם. אלוהים מכה את העם במגפה, אבל לא הורג את כל העם.
מה לא נאמר ומה לא נכתב על חטא העגל? הרים של פרשנויות ואינסוף של השוואות בין עגלי זהב בתרבויות שונות. שירים נכתבו, משלים מושלו, ציורים צויירו ואינסוף שאלות ותהיות וניסיונות להסברים וכיוונים ומחשבות.
אני שואל שאלה שלא קראתי שנשאלה: למה אלוהים מעמיד פנים?
אלוהים מופתע? אלוהים לא יודע מהו הטבע האנושי? אלוהים לא יודע למה לצפות?
ומה הקטע עם זה שהוא מתעצבן ורוצה להשמיד את בני ישראל, ואז משה משכנע אותו שלא ישמיד? זה לא שזו החלטה איזה צבע וילון לאמבטיה לקנות, ואז מתפשרים על כחול עם דגים. זו החלטה להשמיד עם, ואז מתפשרים רק על מגיפה.
אבל לי יש את התשובה. אני יודע מה היה שם, ב-40 יום שמשה היה על ההר;
"הם כבר נשברו?" משה שאל את אלוהים, "כבר עבר שבוע".
"לא, לא נשברו. עדיין ממתינים", ענה אלוהים.
"ועכשיו? נשברו? כבר עברו שבועיים"
"לא, כלום, ממתינים", ענה אלוהים. "אבל הם ישברו, חכה תראה, אני אומר לך, אנשים זה אנשים".
אחרי 39 יום משה התחיל להבין שכלום לא קורה, "יאללה, אני יורד"
"חכה, חכה, עוד יום אחד", ביקש ממנו אלוהים להמתין, "אם לא ישברו גם מחר, לא אגיד מילה אחת רעה על העם הזה, לעולם".
אחרי 40 יום משה התחיל לרדת, באמצע הדרך אלוהים עדכן אותו שנשברו.
"שומע? נשברו"
"מה ביקשו?"
"עגל", ענה אלוהים
"עגל?", התפלא משה
"כן, עגל. אהרון הכין להם. מזהב"
"וואו, זהב", פירגן להם משה.
"טוב, אתה יורד", חזר אלוהים על התסריט, "אני מתעצבן, מאבד את זה, אתה מתחנן שאני ארגע, אני נרגע, אתה שובר את לוחות הברית"
"כן, זוכר", ענה משה תוך שהוא ממשיך לרדת לכיוון החוגגים למטה סביב העגל. "רק תזכיר לי, למה אנחנו עושים את כל זה?"
"כי הם צריכים לזכור שהם אנושיים, שהם עושים טעויות, שהם מפחדים מהלא נודע, שהם מחפשים דרכים לחפש תקווה, נחמה, עזרה"
"אני יכול להגיד להם את זה", ניסה משה לחסוך את כל ההצגה.
"לא, לא", פסק אלוהים, "ככה זה ייחרט להם במודעות. עוד 3,000 שנה מישהו יכתוב על זה משהו בפייסבוק".
"יכתוב על זה איפה?"
"בפייסבוק, זו תהיה רשת חברתית", הסביר אלוהים, "עזוב, רד אליהם, אני מאבד את זה, אתה מרגיע אותי".
סופשבוע נעים ושבת שלום,
ניר
תמונה: "העם עובדים את עגל הזהב" - Nicolas Poussin, 1634
Коментарі