הפסוק הפותח את פרשת השבוע לא יתקבל על הדעת בימינו, כמו למשל שנישואין של בני זוג מאותו המין לא היו מתקבלים אז. "פרשת השבוע של ניר" - פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא
פרשת כי תצא היא פרשת השבוע השישית בספר דברים, היא מתחילה בפרק כ"א, פסוק י' ומסתיימת בפרק כ"ה, פסוק י"ט. בפרשה זו ממשיך משה לדבר עם בני ישראל ולהדריך אותם לפני מותו ולפני כניסתם לארץ ישראל. משה מורה מצוות רבות את עם ישראל, ולמעשה פרשת כי תצא היא הפרשה שבה יש מספר המצוות הרב ביותר מבין כל פרשיות התורה.
על פניו קשה למצוא את החוקיות שלפיה מסודרים הדינים והמצוות. אינסוף של פרשנויות נכתבו בעניין הזה. בין נושאי הדינים והמצוות בפרשה ניתן למצוא: דיני מלחמה, דיני משפחה, דיני אונס ומפתה, דיני גירושין, דיני ייבום וחליצה, דיני עבודה וצדק, דיני כלאיים, בין אדם לחברו, ואחרים.
את האמונה אני משאיר לכל אחת ואחד לנסח לעצמה ולעצמו. את החוקים החלים על המרחב הציבורי אני מבקש לשים במסגרת של תרבות, של זמן ושל מקום. מה שהיה נכון בזמן מסוים לא חייב להתאים לזמן אחר, ומה שלא נכון למרחב גיאוגרפי אחד, יכול להתאים מאוד לתרבות אחרת הנמצאת במקום אחר.
למשל, בפרשה השבוע מופיע הדין לגבי טענת גבר שאשתו החדשה לא בתולה. בודקים (ונניח כרגע לסוג הבדיקה ולאיכותה) ואם האישה נמצאת אשמה, דינה אחד – מוות. ומה הדין אם האיש נמצא דובר שקר? במקרה כזה דין הגבר קצת פחות נוקשה. אם הגבר נמצא דובר שקר הוא מחוייב להשאיר את האישה אצלו והוא לא יכול לסלקה עד סוף חייה, או חייו, מה שיבוא קודם.
עוד דוגמה לדין שקצת קשה לקבל היום: בן סורר, שהוריו התייאשו ממנו כי הוא לא שומע בקולם; יובא הבן אל שער העיר, שם יעידו הוריו כי בן סורר הוא, ומשם יוצא אל מחוץ לעיר ויומת בסקילה. חז"ל בעצמם נבהלו מהעניין האחרון (ודאי שלא מסקילת האישה הבוגדת) וכבר אמרו שבעצם דין הבן הסורר לא בוצע מעולם, ויש להימנע מלבצע אותו. אבל רק עצם האיום הקיים בספר החוקים הוא בגדר נורא ממש, אם היה כתוב גם היום בספר החוקים שלנו.
יש חוקים, יש דינים ויש מצוות וישנם העונשים על הפרתם. קשה לשפוט בראי הזמן, אבל ללא ספק חלק מהם לא ניתן לקבל בזמן אחר. השמרנות מסייעת לשמירת הסדר הקיים, יש בה כדי לייצר יציבות ובהירות של התודעה הציבורית מה נכון ומה לא נכון. ואילו הם בדיוק הדברים המהווים בשמרנות את הסיכון הגדול. יש במוסר ובצדק גם שיקוף של תרבות, של זמן ושל מקום. הם משתנים, הם מתעצבים כל הזמן. הפסוק הפותח את פרשת השבוע, "כי תצא", לא יתקבל על הדעת בימינו: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ אלוהים אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה" (דברים, כ"א, י') כמו שנישואין של בני זוג מאותו המין לא היו מתקבלים אז.
אנחנו אנשים והחוקים שאנחנו יוצרים הם אנושיים והם מוגבלים להבנה שלנו את העולם, כבני ובנות אנוש. יש להקפיד תמיד על ענווה, על מתינות ועל ניסיון להשאיר פתח לשינויים ולעובדה שהדבר היחיד שניתן לומר בוודאות על אנשים הוא שאנחנו טועים.
תמונה: ביקשתי מה-AI של גוגל: "צור תמונה המספרת את סיפור פרשת כי תצא". אין לי מושג למה יצר דווקא את התמונה הזאת. יש לכןם רעיון? כיתבו אותו כאן: https://www.facebook.com/nirtopper/posts/pfbid0TH8CNn7obXyFjzLQu85iagjXM3Bq5j6BBNbnN25dzRczHw8KAUvfnfc5hiiaMXphl
סופשבוע נעים ושבת שלום,
ניר
