"אחרי מות אדם אין מילים עם משמעות אמיתית ואין נחמה לחלל שנוצר, וכל שאפשר לומר זה עד כמה קדוש היה".
פרשת קדושים היא פרשת השבוע השביעית בספר ויקרא, היא מתחילה בפרק י"ט, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ', פסוק כ"ז. הפרשה היא מהפרשות עם המספר הרב ביותר של מצוות. על המכנה המשותף שלהן מעיד הפסוק הפותח את הפרשה: ”וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם”.
"אחרי מות, קדושים אמור" הוא פתגם המתאר את הנוהג לפיו אחרי מותו של אדם לא מדברים בגנותו, אלא רק במעלותיו. הביטוי נוצר מהסמיכות של שלוש הפרשות זו לזו בספר ויקרא: "אחרי מות", "קדושים" ו-"אמור".
ביהדות יש מידה של מצווה בהספד המת ובאמירת שבחים לאחר מותו. עם זאת, יש מקומות בהם מצויין שאין לשבח את המת יותר מדי, משום שהנשמה מתייסרת בשמיים, בשומעה שבחים שלא מגיעים לה. הנה דוגמה אחת מתוך שולחן ערוך: "מצווה גדולה להספיד על המת כראוי, ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו. ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי אלא מזכירין מדות טובות שבו ומוסיפין בהם קצת, רק שלא יפליג. ואם לא היו בו מדות טובות כלל, לא יזכיר עליו. וחכם וחסיד מזכירין להם חכמתם וחסידותם. וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל, או שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו - גורם רעה לעצמו ולמת".
לפני שנים רבות שמעתי מאישה חכמה מאוד, דיטה סלמן, הסבר אחר לפתגם "אחרי מות קדושים אמור". דיטה נתנה משמעות אחרת לפתגם, משמעות שכיווצה לי את הנשמה מתוך האמת שיש בה:
אחרי מות אדם אין מילים עם משמעות אמיתית ואין נחמה לחלל שנוצר, וכל שאפשר לומר זה עד כמה קדוש היה.
תמונה: "וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ", אחת המצוות בפרשת השבוע, מופיעה על בול ישראלי לכבוד חגיגות העשור להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. על הבול מופיע הציווי "ואהבת לרעך כמוך" בשפות שונות.
סופשבוע נעים ושבת שלום,
ניר
