היום לפני שנה יצאתי למסע שרציתי לצאת אליו כבר לפני שנים רבות.
מטרת המסע היתה להפחית את החשש בקרב כולן וכולם מפני קריאת טקסטים.
יש טקסט.
תקראי, תגידי מה את חושבת.
תקרא, תגיד מה אתה חושב.
אף אחד לא יודע יותר טוב ממך מה אתה מרגיש כשאתה קורא, ומה את מרגישה כשאת קוראת.
תרצו להעמיק? לשמוע עוד פרשנויות? נהדר. זה תמיד מעניין. אבל הדעה שלכןם מתוך קריאת טקסט, כל טקסט(!), לא פחות נכונה מכל דעה אחרת. כי אין נכון או לא נכון במה שאני מרגיש.
התגובות היו מאוד מעניינות. החל מ"מעורר השראה" ועד ל:"לך תלמד לפני שאתה כותב שטויות". חלק מאוד נהנו, התחברו ואהבו, חלק ראו במחשבות שלי מתריסות, ואפילו שהיו שאמרו לי שאני "עושה דווקא", לעצבן.
לא היתה לי שום מטרה בלמצוא חן או לחילופין בלעצבן. כל מה שרציתי זה לספר מה פרשת השבוע עוררה אצלי, אילו חיבורים היא יצרה אצלי ומה היא גרמה לי לחשוב. ובעיקר בעיקר בעיקר רציתי שאף אחת ואף אחד לא יחששו לקרוא ולהגיד בקול מה הם חושבים ומה הם מרגישים.
לכל "פרשות השבוע של ניר":
Comments